מאיפה כל הידע?

סבתא שלכם לא צריכה מתכונים כדי לבשל, ובטח שלא קורס בישול. ואם במקרה היא ראתה מתכון באינסטגרם וניסתה אותו - בפעם הבאה היא כנראה תזכור אותו בעל פה. הוא יהפוך לעוד קומה בידע שלה ובמקצועיות שלה במטבח. למה זה ככה? כי היא יודעת שהמטבח זה השטח שלה, זה העולם שלה, זו האחריות שלה, וזה גם הכיף שלה! עד לפני חצי שנה לא הייתה לי הכשרה רשמית בכושר גופני. אבל כמו סבתא במטבח - אספתי ידע שהפך לשלי לאורך השנים. הייתי ילד שאוהב ספורט וההורים שלי רשמו אותי לחוג התעמלות קרקע. במשך שנה עשיתי עמידות ידיים, גלגלונים, סלטות ופליקלקים. חימום בתחילת האימון ומתיחות בסופו. למדתי מה זה חימום, מה זו גמישות, איך מותחים כל שריר ואיך לומדים לעשות סלטה אחורית בשלבים. כל הידע הזה יכל לעבור לידי אם לא הייתי סקרן לגביו, אבל אהבתי את זה, הסתקרנתי מזה - אז הוא נשמר. בהמשך הייתי בחוג כדורסל, ובכיתה ט׳ התחלתי להתאמן על מתח מקבילים. בכיתה י׳ התחלתי לשחות בבריכה, ובגיל 18 הלכתי ללמוד אומנויות לחימה. בכל אחד מהחוגים האלו - הייתי קשוב, הייתי נוכח, הייתי סקרן. למדתי. הפכתי את הידע לשלי. בצבא היו אימונים עם מדריכות אימון גופני שעשו הכשרה בוינגייט ועם מאמני קרב מגע - כל תרגיל שהם נתנו, כל הסבר על ״ניות קטנות שעושות מיקרו קרעים בשריר״ - נשאר איתי. בתור קצין בצבא - העברתי את האימונים לחיילים שלי בעצמי. כך הידע הפך ליציב עוד יותר. איפשהו בצבא גיליתי את היוטיוב. ושם הידע שלי קפץ מדרגה - עולם שלם של תרגילים, אימונים, הסברים מעמיקים - הכל נגיש והכל מאנשים ברמת מומחיות עולמית. כשהתחילו הפודקאסטים - זה בכלל נהיה טירוף, פרופסורים מסטנדפורד שהקדישו את חייהם לחקר גוף האדם מסבירים לי בשפה ברורה ומקצועית במשך שעות על כל נושא שמסקרן אותי. כל שאלה שיש לי, כל פציעה כל דבר קטן שלא הבנתי - הכל נגיש בצורה כל כך בהירה ופשוטה. לאן אני הולך עם כל זה? לעיקרון אחד פשוט, עיקרון העצמאות.

כל נושא שתחליטו שהוא שלכם - יהפוך לכזה.

כשאני הולך לחוג מובמנט - אני מקשיב, אני לומד, אני מפנים ומנסה. ובגלל שאני ככה כבר שנים - זה מצטבר, ומתחבר, ומתבהר. בדברים אחרים שלא אכפת לי מהם אני לא ככה. אבל כשאכפת לי ממשהו - זה מה שקורה.

אם אתם רוצים להתמיד בספורט, לאהוב ספורט ולהיות טובים בספורט - אתם צריכים להחליט שזה שלכם, שאתם הופכים לעצמאיים. שאתם לא תלויים יותר במאמן שיגיד לכם מה ואיך לעשות. זה לא אומר שאי אפשר ללכת ללמוד מאנשים אחרים, אבל זה אומר שכשאני הולך לאימון או לחוג - אני לא בא כמו תוכי, אני בא כמו תלמיד בקורס. אני בא לעבור הכשרה. כשאני רואה סרטון באינסטגרם - אני לא נותן לו לעבור לידי, אני עוצר, מנסה, חושב, בודק, שואל את הצ׳אט, מחפש עוד מידע. ככה אני מתייחס לכל פיסת מידע שעוברת לידי - היא לא כאן כדי לחלוף, היא כאן כדי להיטמע בי. כשאני מלווה אנשים באופן אישי, מעביר סדנה או תכנית אונליין - אני תמיד מוודא שהאדם שמולי מפנים. שהוא לא עושה כמו תוכי אלא מבין לעומק מה קורה פה ולאן זה הולך. מעבר לעובדה שהגישה הזו מבטלת את התלות במאמנים, היא גם הופכת אתכם לטובים יותר, וזה יקל עליכם להתמיד ולהינות ממה שאתם עושים.