כשאני נתקע בקיר: 3 השלבים להתמודדות עם תקיעות
מה אני עושה כשאני נתקע בקיר ואני לא מצליח לעבור? כשאני מנסה להתקבל לאיזשהו מקום ולא מתקבל, כשיש לי איזה תקיעות בעסק, כשדברים לא עובדים לי או כשלא השגתי את מה שרציתי? ככה אני מתמודד עם זה בשלושה שלבים, עשיתי את זה כל החיים באופן טבעי, וזה תמיד עבד לי. היום אני מבין שיש הגיון מדעי ונוירולוגי להתנהגות הזו - ואני רוצה לשתף אתכם בה.
שלב 1: ראש בקיר – לנסות בכל הכוח השלב הראשון הוא קודם כל ראש בקיר. אני נאבק בזה, מנסה ככה, מנסה אחרת, מתעצבן, מוציא עצבים, יורה לכל הכיוונים, עושה דברים בלי אבחנה, מגזים – עד שאני ממצה את כל האפשרויות. לצורך העניין, אם ניסיתי להתקבל לאיזשהו מקום ולא התקבלתי, אני אמשיך לשגע אותם, אכתוב להם עוד ואנסה עוד פעם, כי אני חייב להרגיש שמיציתי, שעשיתי הכל. כנ"ל בעסק. משהו לא עובד בשיווק, אני קודם כל אתן את כל מה שאני יכול, אירה בכל התותחים שלי. הרבה פעמים פה זה יפתור, ורק מהעקשנות אצליח לצאת מזה.
מאחורי הקלעים במוח (TPN – Task Positive Network): בשלב הזה, אני מנצל את העובדה שיש לי דרייב מאוד חזק להצליח. אני מתרגם את התסכול לריכוז מאוד מאוד חזק, ומנצל את הסטרס שאני נמצא בו להפעלה משמעותית של ה-TPN – הרשת העצבית שאחראית על מיקוד קשב, פתרון בעיות, ופעולה מכוונת מטרה. העקשנות הזו קריטית, כי דרך המיקוד האקטיבי והעצים הזה אנחנו אוספים את כל הנתונים, מייצרים חיכוך ובודקים את כל הגבולות האפשריים, עד שהמערכת מגיעה למיצוי ודורשת הרפיה.
שלב 2: הפסקה – שחרור ההיאחזות אם זה לא עובד, הדבר השני שאני עושה זה הפסקה. אני משחרר את ההיאחזות לחלוטין ומתנתק לגמרי. זאת אומרת, זה כבר לא מעניין אותי. הדבר הזה כבר לא מעניין אותי. אני רוצה לעבור את הפאזה הזאת: לא אכפת לי מהעבודה הזאת שלא התקבלתי אליה, לא אכפת לי מהעסק הזה, כל העסק הזה מבחינתי יכול ללכת לפח. אני נכנס ממש למיינדסט הזה ויוצא להפסקה, חופש מהדבר, בתוך מסגרת הזמנים שמאפשרת לי. אני מחזיר את הפוקוס שלי, האנרגיה שלי והחיפוש שלי למקומות אחרים, אזורים אחרים בחיים שלי, שמשם אני יכול גם לשאוב אנרגיה, להתחדש ולהתמלא.
מאחורי הקלעים במוח (רשת ברירת המחדל - DMN): כשאנחנו מרפים לחלוטין, המערכת משתנה. כשאנחנו מכבים את הפוקוס המאומץ של ה-TPN, המוח מדליק את "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). זו הרשת שפועלת כשאנחנו עושים הליכה בטבע, נחים או חולמים בהקיץ. בזמן שהמודע שלנו ב"חופש", ה-DMN לוקחת את כל המידע שנאסף במאבק של השלב הראשון, ומעבדת אותו מתחת לרדאר תוך יצירת הקשרים חדשים בין אזורים שונים במוח.
שלב 3: התנועה הטבעית – דברים מתחילים לזוז בשלב השלישי מה שקורה זה שבאופן טבעי, ברגע שעשיתי את ההתנתקות ואת היציאה, דברים מתחילים לזוז. זה יכול להיות או כיוון אחר לאותו דבר שרציתי, וזה יכול להיות פשוט כיוונים אחרים לחלוטין שאני נפתח אליהם.
מאחורי הקלעים במוח (גלי גאמא ונוירופלסטיות): התנועה הטבעית הזו היא רגע התובנה (Insight). כשהמוח מסיים לעבד את הנתונים ברקע, הפתרון צף פתאום למודע. מדענים מזהים את הרגע הזה כספייק פתאומי של גלי גאמא במוח – תדר חשמלי שקושר חלקי מידע נפרדים לתמונה אחת ברורה (רגע ה-"אהא!"). היכולת להשתחרר מהקיבעון של שלב א' ולנוע לכיוונים חדשים היא הביטוי האולטימטיבי של נוירופלסטיות – הגמישות של המוח לחווט את עצמו מחדש ולסלול נתיבים עצביים חדשים במקום להיתקע בלולאה סגורה.
מה שחשוב זה לעבור דרך שלושת השלבים האלו:
שלב א' (מיקוד TPN): להתעקש ולנסות בכל הכוח, להרגיש שבאמת התעייפתי, התייאשתי, מיציתי הכל.
שלב ב' (דגירת DMN): להתנתק מזה, להרפות מזה, לשחרר את זה, להשלים עם זה שזה כבר לא שלי.
שלב ג' (גמישות מחשבתית): מתוך שני השלבים הראשונים לחזור למקום חדש, או לאותו מקום מתוך גישה אחרת.
וככה תמיד כל קושי בחיים מייצר בהכרח גם חוסן מעצם ההתמודדות והעקשנות והמאבק (שהרבה פעמים גם מצליח), גם יכולת שחרור והרפיה שזה גם סוג של חוסן מנטלי (לשחרר את ההיאחזות), וגם פותח דלתות חדשות והזדמנויות חדשות כי אני לא ממשיך להיות תקוע על המסלול העצבי שהייתי תקוע עליו בהתחלה. פעם הבאה שאתם נתקלים בקושי - תנסו לעבור באופן מודע דרך 2 השלבים הראשונים, מבטיח לכם ששלב ג׳ יהיה מרתק ומרגש יותר מכל מה שיכולתם לדמיין.
תגובות