הקרב נגד הפלאפון

איך הפסקתי לתת למסך לנהל אותי (ואיך גם אתם יכולים).

בתור מי שיוצר תוכן, עורך סרטונים ומנהל עסק, המסך הוא כלי עבודה מרכזי בחיים שלי. אבל באיזשהו שלב הבנתי שיש הבדל עצום בין זמן של יצירה ועשייה, לבין זמן שבו אני פשוט נשאב לתוך שאיבת דופמין פסיבית.

ניסיתי בעבר את כל הטריקים הרגילים: הגבלת זמן מסך בהגדרות, אפליקציות חסימה ומחיקה של רשתות חברתיות. זה עבד לתקופה אבל תמיד בסוף קורס. למה? כי החיכוך נשאר. המאבק נמצא שם על הזמן .תמיד אפשר לפתוח את החסימה, תמיד יהיה איזשהו אילוץ שיחייב אותך לשנות את ההגדרות שוב ואז והמדרון החלקלק ייקח אותך חזרה להרגל המקור. חוץ מזה - מחקרים מראים שעצם הנוכחות של הטלפון במרחב שלנו, אפילו כשהוא הפוך על השולחן, מסיטה את תשומת הלב וצורכת מאיתנו אנרגיה מנטלית כדי להתאפק לא לגעת בו.

כדי לבנות הרגל שמחזיק מעמד, הוא חייב להיות ברור, קל ליישום ונטול מאבק פנימי. לכן, מה שהחלטתי לעשות הפעם בחרתי זה ניתוק פיזי מוחלט. אם הטלפון לא לידי, המאבק פשוט לא קיים. אין התלבטות, אין פיתוי, ויש 100% שקט.

בחרתי נקודות ברורות ביום, שאני יודע שהן גם קריטיות מבחינתי וגם מאוד ברורות וחד משמעיות:

1. שעות קצה סטריליות

בערב הטלפון נשאר מחוץ לחדר השינה. ובבוקר, אני לא נוגע בו עד שלא סיימתי את טיול הבוקר עם צ'יקו.

זה אחד החזקים, כי כשהמסך לא נמצא בחדר, אין מאבק לפני השינה, העיניים נחות, המוח נרגע ויש לי זמן לעבד את חוויות היום בלי הסחות ולישון טוב יותר.

בבוקר אני נותן למוח להתאפס ולהתעורר בטבעיות, בלי להיות מופצץ בגירויים על השנייה הראשונה של היום. מה שמאפשר לי באמת לעמוד בהתחייבות הזו היא ההרגל והגבול הפיזי הברור -הטלפון לא נכנס לחדר שינה. אין שום סיבה בעולם שהוא ייכנס לשם, וברגע שמתרגלים לזה זה גם לא כזה קשה כמו בהתחלה.

2. איים של נוכחות מוחלטת

הכלל: כל טיול עם צ'יקו, וכל הליכה לים כדי לראות את השקיעה – מתבצעים בלי טלפון עלי בכלל.

אלו דברים שאני יודע שאני עושה כל יום, ושהמטרה שלהם היא זמן איכות עם עצמי ועם הסביבה - לכן זה מאוד הגיוני להשאיר את הפלאפון בבית. זה פותח לי מפגשים עם אנשים, נוכחות מלאה יותר וזמן מדהים לתת לDMN לעבוד. וגם פה - הגבול מאוד פיזי וברור.

3. נסיעות.

נסיעה זה אחלה זמן איכות עם עצמי. ותודה לאל היום ברוב הרכבים אפשר לשים ווייז ומוסיקה על המולטימדיה ולא על הפלאפון. אני שם ווייז וזורק את הפלאפון לתוך התא כפפות.. ככה גם אין מצב שאתפתה לגעת בו בנסיעה ולהסתכן, וגם יש לי משבצת נוספת ארוכה בלי מסך.

4. חברים.

אם אני קופץ לחברים ואין לי סיבה טובה מאוד להיות זמין - אני משאיר את הפלאפון ברכב. זה משנה חיים. מגביר את הנוכחות ומחזיר קצת מהחוויה האנושית של פעם לחיים המוזרים שנוצרו לנו היום.. ממליץ מאוד.

5. הפרדת רשויות: יצירה מול הפצה

רלוונטי בעיקר ליוצרי תוכן או אנשים שעובדים פיזית בטלפון- שני מכשירים נפרדים. מכשיר אחד משמש רק לעבודה יצרנית (צילום, עריכה, תקשורת בסיסית) ואין עליו רשתות חברתיות בכלל. מכשיר שני משמש כמסוף עבודה טכני להעלאת פוסטים בלבד, והוא נשאר בפינה מוגדרת.

זה הופך את העשייה הדיגיטלית לברורה וקלה. המכשיר העיקרי שלי נקי מפיתויים, וכשאני צריך להעלות תוכן, אני ניגש למכשיר השני באופן מודע ומתוכנן.

למה התחברתם?

מה ההרל שאתם יכולים ליישם בחיים שלכם?

תכתבו לי באינסטגרם, ואם אני לא זמין זה כנראה בגלל שאני בזמן ניתןק מוחלט😉