האומנות של להיות גרוע
האומנות של להיות גרוע: למה אי-הצלחה היא המפתח להתפתחות?
כולנו באופן טבעי אוהבים לעשות דברים שאנחנו טובים בהם, כי המוח שלנו מחפש את אזור הנוחות ורוצה להרגיש את תחושת ההצלחה. אבל הנטייה הזאת הופכת לבעיה רצינית כשאנחנו מתבגרים.
ב-20 השנים הראשונות לחיים שלנו אנחנו נמצאים במסגרות כמו בית ספר, צבא ותואר, ושם אין לנו ברירה אלא להתמודד עם דברים שקשים לנו וללמוד אותם מאפס. הבעיה האמיתית מתחילה אחרי זה: כשאנחנו מתחילים לעבוד, אנחנו מתקבעים באזור הנוחות שלנו ופשוט נמנעים מלעשות דברים שאנחנו גרועים בהם. בגלל זה, החלקים במוח שאחראים על למידה פשוט מפסיקים לפעול, ואנחנו מפסיקים להתפתח. זה בדיוק מה שמסביר למה הרבה מבוגרים מסתבכים עם טכנולוגיה חדשה – לא כי היא מסובכת מדי, אלא פשוט כי הם התרגלו במשך שנים לעשות רק את מה שהם כבר טובים בו.
כדי להמשיך להתפתח וללמוד דברים חדשים בחיים, אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו להיות במקומות שבהם אנחנו "גרועים", בלי לקחת את זה ככישלון. איך אפשר לעשות את זה?
* להטמיע הרגל פשוט: הרבה פעמים כשאנחנו מתחילים משהו חדש וקשה לנו (כמו אימון כושר, שיכול להביא לדופק גבוה או כאבי שרירים), אנחנו מיד מרגישים שאנחנו גרועים ופשוט עוזבים. הדרך לעקוף את זה היא להקדיש לזה זמן קצר וקבוע, אפילו 5 דקות ביום. בשלב הזה המטרה היא נטו לעשות את הפעולה, וזה בכלל לא משנה אם אנחנו טובים או גרועים בה.
* ליהנות מהקושי עצמו: השינוי האמיתי קורה כשאנחנו ממש לומדים ליהנות מהחוויה של "לא להצליח". לדוגמה, בלימודי פסנתר המטרה היא לבקש מהמורה אתגרים חדשים וקשים יותר ברגע שמצליחים לנגן משהו אחד, ולא להמשיך לנגן את מה שכבר קל לנו. הרעיון הוא לשמר את התסכול הראשוני הזה, כי מתוך הקושי הזה נולדת הלמידה.
השורה התחתונה היא שהחוויה של חוסר הצלחה היא לא משהו שלילי, אלא חוויה חיובית לגמרי שמאפשרת לנו ללמוד. אם רק נאהב את השלבים שבהם אנחנו "גרועים" במשהו, נוכל בסוף להיות טובים בכל מה שנבחר.
תגובות